השבוע אני מתחילה בהדרכת מחזור חדש של קורס ניהול ידע. לכאורה, הייתי יכולה להיות ברגשות מעורבים. לצד השמחה בפתיחת קורס מלא, ובצד השמחה על עוד קבוצה שמעמיקה את ידיעותיה והבנותיה בתחום שבו כה רבה עבודה חובבנית, הייתי יכולה להצטער על כך שעלי מוטלת המשימה לחזור שוב ושוב על אותם תכנים שאני מכירה ומלמדת זה מכבר. אלא, שלא כך הדבר; להיפך: אני נהנית ללמד ולהדריך. Dave Snowden כתב השבוע בבלוג שלו ב- POST "בין הטיסות", עד כמה מפתיע אותו שהוא לעולם לא משתעמם, כאשר הוא מלמד חומר מסוים. כל פעם, כך הוא משתף, הקהל משנה עבורו את ההתנסות, וכך הרעיונות משתפרים. לא הייתי יכולה להסכים יותר. את ההרצאה של מבוא לניהול ידע, אותה העברתי אולי מאה פעמים, אני משפרת מפעם לפעם- ואיתה, תובנות רבות הקשורות לא רק לדרך ההעברה, אלא להבנתי את רזי ניהול הידע. אנו לומדים כאשר אנחנו מדריכים. כמו שאנחנו לומדים כאשר אנחנו מסכמים. עצם ההעלאה על הכתב, מחייבת אותנו ברמה נוספת של עיבוד. עצם ההעברה לפני קהל, במידה ואנחנו מתאימים את ההרצאה אליו, או משתפים אותו בשאלות והערות, מחדדת את הבנתנו. ההדרכה הנה כלי חשוב ללמידה.
ולמידה, אפילו יש לומר- למידה מתמדת, הנה משמעותית לעובדים שלנו. המציאות המשתנה, מחייבת את עובדינו ללמוד ולהתפתח כל העת, להתאים את אופן ביצוע עבודתם לנלמד. בבחינת, מי שלא הולך קדימה, הולך אחורה.
וכאן צצה הדילמה: איך וכמה אנו מאפשרים לעובדינו להדריך כחלק מתהליך הלמידה?
נתחיל מהסוף- אין תשובה חד משמעית. מדובר פה באיזון עדין מאד. מחד, ברור לנו שההדרכה (או הרצאה) בהחלט תשפר את יכולותיו של העובד. מאידך, אתה מבקש, בעמדך לפני קהל, לתת את הטוב ביותר. אודה, שהמציאות מסובכת יותר: הרבה מעובדי יודעים לתת הדרכה טובה, אפילו טובה מאד. הם מכירים את החומרים היטב, שולטים בהם, ויש להם דוגמאות מעבודתם היומיומית. אך הקהל מצפה למה שהוא חושב שהוא הטוב ביותר; לבכיר שבבכירים.
איך מתמודדים? אין תשובות חד משמעיות.
הרצאות והדרכות חיצוניות, אני מעבירה בעצמי, או בסיוע עובדים שכבר נחשבים מומחים בתחום.
אני חושבת, שדווקא בתוך הבית, יש הזדמנות לאפשר למידה מתוך הדרכה: בתהליכי חניכה. לאפשר לעובדים, לאו דווקא המנהלים והמומחים, לשתף בידע שלהם את החדשים. יש כאן רווח כפול: ראשית, כפי שאמרנו, המלמד לומד. אך בנוסף, יותר קל ללומד ללמוד: בספר, Deep Smarts, מסבירים, שיותר קל ללמוד ממישהו שהמרחק בין הידע שלך לשלו, פחות, מאשר ללמוד מבעלי התבונה, המומחים הגדולים.
כמובן שתהליך כזה מחייב בקרה, שלנו כמנהלים. לבקר ולהבטיח שתהליך הלמידה נעשה ברמה הראויה, ועם זאת, להשתדל ולא להפריע יתר על המידה.
אז מי אמר שמשעמם לנו?
לגרסא באנגלית