פרשת השבוע שנקראה אתמול, היא פרשת בא. זו הפרשה השלישית שבספר שמות, וכבר מתחילת הספר, אנו עדים לסיפור קבלת החלטה חוזרת ונשנית של פרעה לגבי יציאתם של בני ישראל ממצריים. אלו פונים ומבקשים, באמצעות משה ואהרון, לצאת ממצריים. הם נענים שוב ושוב בשלילה. אלוהים מעניש את המצרים, פרעה מתבקש להחליט שוב וחוזר חלילה. מה שמייחד את פרשתנו הנה ההבנה של עבדי פרעה היא שהם מצליחים להבין את התמונה ולהמליץ על החלטה נכונה, הרבה לפני שפרעה מצליח להגיע אליה לבד (העבדים מגיעים למסקנה לפני המכה התשיעית, ואילו פרעה, כידוע, רק אחרי עשר מכות): "ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים" (שמות, פרק י, פסוק ז').
תמיד קיבלנו החלטות. אנו מקבלים גם כיום. אין חדש בעצם קבלת ההחלטה. אך, עם השנים, ועם הפיכת עובדינו לעובדי ידע, מתעוררים דגשים מעניינים הקשורים לקבלת ההחלטות: חלק מההחלטות עלינו לקבל תוך הסתייעות בידע ומידע שקיים אצל עובדינו. חלק מההחלטות אנו נדרשים לבזר לעובדינו. קשה לנו יותר לנהל ולבקר את ההחלטות המתקבלות על ידי העובדים.
על כל אלו- בפוסט הפעם.
אתחיל בתיאור המצב. שלוש נקודות שונות אך קשורות מאפיינות תהליכי קבלת החלטות כיום, בין אם מתקבלות על ידי כמנהלת (תוך הסתייעות בעובדי) ובין אם על ידי העובדים עצמם:
ראשית, העובדים מקבלים כיום הרבה מאד החלטות. הגדרות התפקיד כלליות יותר, כוללות פחות הגדרות עיסוק והרבה מאד שיקול דעת של העובד עצמו. הוא נדרש כל יום לקבל החלטות.
שנית, הרבה מאד מידע וידע עומדים בפני העובד בעת קבלת החלטה. יתר על כן, יותר מידי מידע וידע, לעומת מה שמוחנו מסוגל לעשות בו שימוש. אנו נמצאים בעידן של היצף מידע וידע. על העובד המקבל החלטה, לאסוף את כל המידע והידע הרלוונטיים, ולברור את אלו הרלוונטיים ביותר לקבלת ההחלטה. כאשר מנהל מקבל החלטה מקצועית, היות ופעמים רבות הוא נסמך על הידע של עובדיו, הוא מקבל את הידע, כבר באופן מסונן.
ואחרון חביב, ברוב המקרים אין תשובות נכונות או שגויות. אין שחור לבן. תמיד זה היה כך, אך כיום, דומה שבכל חלופה יש טוב ויש רע, ובכלל יש יותר חלופות ויותר וריאנטים להחלטות, המשפיעות על טיבה.
כתוצאה מתמונת מצב זו קשה יותר לנו המנהלים לבקר את איכות קבלת ההחלטות של עובדינו. קשה לנו, גם מראש, היות והתמונה שבידינו לעולם אינה שלמה, אך בוודאי שלמה פחות מזו של העובדים; וקשה לנו בדיעבד, היות ובהרבה מקרים, אין בידינו את הכלים להחליט האם ההחלטה שהתקבלה היתה מיטבית לעומת חלופותיה.
במילים אחרות, תהליך הניהול והבקרה על קבלת ההחלטות של עובדינו אינו פשוט.
אילו טיפים אני יכולה בכל זאת לשתף מניסיוני?
שלושה טיפים מרכזיים:
האחד, פשוט לוותר מראש אחר המעקב, ניהול ובקרה של כל החלטה. להתמקד במרכזיות שבהן בלבד.
השני, להתחקות אחר הרציונאל ולא רק אחרי ההחלטות. תמיד לבקש מהעובד, המקבל החלטה חשובה דיה
לתת דגש לא על פירוט ההחלטה, אלא על השיקולים, המידע והידע שהביאו אותו דווקא לבחור חלופה זו ולא חלופה אחרת. לבקש שיסביר את מורכבות קבלת ההחלטה, כי הרי אין הרבה מקרים, שבחירת חלופות אחרות, אין בהם גם צדדים נכונים.
וטיפ אחרון: לעקוב ברמת על, לאורך זמן, אחר מגמות של החלטות הנראות צודקות או שגויות. בדרך זו לזהות במידה וקיימת בעיה של עובד בדרך קבלת החלטות, ברמה העקרונית, או בתחום מסוים, כדי להיכנס לעובי הקורה.
פשוט? כלל לא. אפשרי? בהחלט. מה שבטוח הוא, שאל לנו לנסות להחליף את עובדינו ולקבל את ההחלטות במקומם. כך נעשה נזק גם לעבודה וגם להתפתחות האישית של העובדים. לעיתים עובדינו יקבלו החלטות ששונות מההחלטות שאנו חושבים שהיה צריך לקבל. צריך ללמוד לאכול את הצפרדע ולהשאיר את קבלת ההחלטה, ברוב המקרים, להם. לא קל בכלל (על זה אני יכולה להעיד בהחלט מהפן האישי שלי), אך זה חלק מתהליך הניהול של עובדים מקבלי החלטות.
מי אמר שהחיים משעממים?
לגרסא באנגלית