למי שלא מכיר אותי, אני עוסקת בתשע השנים האחרונות בתחום ניהול הידע. תחום ניהול הידע שונה מתחום בלוג זה- עובדי ניהול ידע, ומשלים אותו. הוא גורס, ביצוע פעילויות אקטיביות, מנוהלות ומתוכננות, לקידום שימור, שיתוף ופיתוח הידע הארגוני, בדרך מתודולוגית ומוכוונת יעדים עסקיים וארגוניים.
לפני כשבוע פגשתי עמית שעסק בתחום ניהול הידע שנים רבות ופרש. הוא עוסק בימים אלו בתחום אחר לחלוטין, תחום עסקי הקשור למכירות בידור ופנאי לשוק הביתי. האמת, מאד הופתעתי. האיש היה שנים רבות חסיד של ניהול ידע, ועבודת הדוקטורט שלו עוסקת בנושא. עוד יותר הופתעתי מהנאום לו לא ציפיתי: את אמיצה, כך אמר; תחום ניהול הידע נועד לכישלון. מצד אחד, החמיא לכך שיש לי כוח / תמימות / רצון להמשיך להוביל את מסע הצלב בחשיבות ניהול הידע וביצועו הלכה למעשה. הוא שמח מאד לשמוע, שאני שוקדת בימים אלו על עבודת דוקטורט בנושא. מאידך, המליץ לי בחום, לעזוב את התחום כל עוד אני יכולה, ויש לי חלופות אחרות.
מדוע לעזוב? שאלתי. תחום ניהול הידע, כך אמר, מנוגד לטבע האנושי. אנשים לא רוצים לשתף את הידע שלהם; ארגונים מפחדים משיתוף הידע, ומהכוח שניתן לאלו שמובילים את שיתוף הידע. רוב הארגונים שהחלו בפרויקטים רחבים לניהול ידע, הוסיף על דבריו, הפסיקו את הפעילות ובמקרים רבים אף פיטרו את מנהלי הידע שעמדו בראש הפעילות. עצרתי וסקרתי בראשי את רשימת מנהלי הידע שהכרתי מהעשור האחרון. אכן, היו כמה וכמה ארגונים שלא המשיכו את הפרויקט; אכן, היו גם כמה מנהלי ידע שתפקידם הסתיים, ולא תמיד בנסיבות בהם רצו.
ניסיתי לחשוב בבהירות. יותר מידי פעמים הסתיים ניהול הידע, בגלל מאבקים בין אנשים. אך ככל שחשבתי, ניהול הידע היה בכל המקרים הקורבן ולא הסיבה. באחת הפעמים, התחלף מנהל בכיר שנתן תקציב והאמין בניהול הידע, אך לא האמין שצריך לשכנע את הכפופים לו, אלא ניתן להנחית עליהם את ניהול הידע (כמו עוד כמה רעיונות חיוביים בעלי מעוף וחזון). כשעזב את תפקידו, מחליפו, הפסיק מיידית את כל מה שקודמו קידם. כולל ניהול הידע. במקרה אחר, המנכ"ל היה בעד, מינה מנהל בכיר להוביל, אך לא חיברו לתהליך את המנהל הישיר לו היה כפוף המנהל הבכיר (שהיה כפוף למנכ"ל). כאשר התחלף המנכ"ל, מצא מנהל הביניים הזדמנות ראשונה לבטל את התקציב ואת מנהל הידע. וניתן להמשיך ולמנות עוד כמה דוגמאות.
האם הידע אינו משאב חשוב להצלחת הארגונים, שאלתי את אותו עמית. חשוב מאד, טען. לכן יש עליו הרבה מאבקי כוח. ולכן לא יצליח. למה לך להיות במיטה חולה?
עזבתי את המקום עצובה ומהורהרת. האם אני סתם מתעקשת היות ואני נמצאת עמוק בפנים?
אני חושבת על הנושא הרבה בשבוע האחרון. אני מאמינה באנשים, מאמינה בארגונים. אני מאמינה שאם הידע הוא חשוב, ינהלו אותו ובאופן חיובי. אולי ייקח עוד כמה שנים, אך זה חייב לקרות. כי זה נכון כל כך שיקרה.
לא מספיק לנהל את עובדי הידע. יש גם לנהל את הידע עצמו. שני הדברים כרוכים זה בזה, וכמובן יש חפיפה; אך מדובר בשני תחומים: תחום הניהול ותחום ניהול הידע.
יש כאן גם מסקנה הקשורה בניהול עובדי ידע. הרבה מהרעיונות שירצו עובדי הידע לקדם, לא יהיו טריוויאליים. דווקא הרעיונות החדשניים, דווקא הרעיונות החשובים, קשה יותר יהיה לארגון לקבל. יהיו הרבה התנגדויות, ולא רק בשלב הראשוני. אנשים מפחדים להחליף את הישן בחדש. אנשים מבוהלים מכך שרעיון טוב בא ממישהו אחר, והם מנסים לדחותו, פעמים רבות, עד שלא מוכח שחור על גבי לבן שהוא הנכון. תפקידנו כמנהלים- לאפשר. לאפשר לא רק את קידום הרעיון בפן המעשי, אלא גם לאפשר את המרחב האנושי הנדרש לקידומו. ולא קלה המלאכה.
מקווה שלא הייתי נוגה מידי. מבטיחה גם פינות מחייכות. ומבטיחה, למי שתהה, שאני לא עוזבת את התחום. לא עכשיו. יש עוד יותר מידי מה לעשות בתחום!
אשמח לשמוע דעתכם.
גרסא באנגלית