אם צריך לסכם את גדולתו של ספר זה "קישורים", ובשמו המקורי "Linked"  בביטוי אחד- הריהו התגלמותו של המדע הפופולארי. במובן החיובי של המושג: הספר שכתוב ע"י פיזיקאי, לוקח נושא מדעי שראשיתו בעולם המתמטיקה והמשכו בעולמות מדעיים רבים אחרים. הוא ומתאר אותו בשפה ברורה וקולחת, תוך מתן דוגמאות פשוטות ויומיומיות המשולבות בדוגמאות סבוכות יותר, אך מתוארות גם הן בשפה, שיקל עלינו הקוראים, להבין. הספר מלמד איך תחומים כה רבים מחיינו, שונים כל כך זה מזה, מתנהגים כל אחד בנפרד, על פי תבנית דומה- תבנית של רשתות. הספר אינו פותח בתיאור המודל שפותח ע"י המחבר ועמיתיו. הוא משתף אותנו צעד אחר צעד, הן בממד הזמן, אך גם בממד המורכבות, בבנייתו של מודל זה. הקורא, כמעט ומרגיש שותף. כאנשים העוסקים בניהול ידע, הוא בהחלט מעמיד שאלות רלוונטיות, אך ראשון ראשון ואחרון אחרון. מאמר זה הסוקר את עיקריו של הספר, אינו מתיימר לסכמו; המאמר מתאר את המודל, מזכיר מעט מהיישומים ומעלה שאלות מעולמנו, עולם ניהול הידע, הקשורות ביישום לעולמנו אנו. הספר שנכתב ב- 2002 (מהדורה עדכנית 2004) תורגם לעברית ב- 2005 ע"י הוצאת ספרי חמד. כמו לגו משובח, הוא מניח הרבה אבני יסוד ותשובות, אך לא פחות מכך, משאיר לנו מקום להרבה מחשבה ודמיון משלנו.

הספר כולל את הנושאים הבאים:

עולם הרשתות הנו עולם חדש יחסית שראשיתו במאמר של אוילר (מגדולי המתמטיקאים החדשים) משנת 1736 (מאמר הגשרים של קניסברג). אוילר פיתח את יסודות הגרף המהווה צירוף של צמתים וקישורים, והניח את היסודות לניתוח גרפים ותכונותיהם. מאתיים שנה מאוחר יותר ב- 1959,  פיתחו שני מתמטיקאים צעירים, ארדש ורניי את תיאוריית הרשתות האקראיות. תיאוריה זו באה במקורה להראות את היופי המתמטי שעומד מאחורי תופעות כה רבות, הן יצירי הטבע, הן מעשי בני אדם והן התנהגויות והתנהלויות חברתיות. יסודה של תיאוריית הרשתות האקראיות בכך שכאשר יש לנו רשת כלשהי, כמעט לכל צומת יהיה בקירוב אותו מספר קישורים לצמתים אחרים, כמו שיש לאחרים. הדבר נכון אם נבחן את כמות המכרים הממוצע של האנשים בעולם, אם נבחן את כמות הכבישים המקושרים לכל כביש אחר, אם נבחן את כמות הגופים קשורים לספקים ולקוחות בכמות ממוצעת דומה וכו'. הסיכוי שיהיה צומת חריג משמעותית (מבודד לחלוטין, או לחילופין עם מספר קישורים הרבה יותר גבוה משל כל מרעיו) הנה אפסית. סטיות משמעותיות מהממוצע הן נדירות במיוחד. רשת כזו הנה עמידה במיוחד, היות וגם אם תיפגע צומת, אקראית או שאינה אקראית, ישנן דרכים חלופיות להמשך קיומה של הרשת (קישור חלופי המאפשר הגעה מכל צומת ברשת לכל צומת אחרת).

ברשת כזו ניתן לתאר את מספר הקישורים לכל צומת בעזרת התפלגות פאוסיאנית, המקובלת גם בשם, התפלגות פעמון (על שום צורתה). להרבה צמתים מספר קישורים כמו הממוצע, ולאט לאט יורדים מספר הקישורים עד איפוסם (כאמור- אין סטיות חריגות). לרבים מאיתנו זכורה התפלגות זו כהתפלגות הציונים באוניברסיטה כאשר מרצים היו נותנים בונוסים (תיקוני ציון) כדי להבטיח התפלגות טבעית.

להלן (מימין) שרטוט של רשת אקראית ושרטוט התפלגות פעמון (משמאל):

עד כמה שהשרטוט יכול אולי להרתיע ולהזכיר ימים מתמטיים נשכחים, לא זו מטרתו של הספר וזה אינו עיקרו. עיקרו ללמדנו על התנהגות אנשים ורשתות (כולל רשתות חברתיות) ועד כמה רשתות אלו מתנהגות כאלפי רשתות אחרות. ישנה חשיבות למבנה הרשת האקראי ולהתפלגות מסוג זה, כפי שנראה בהמשך.

צבירים, או בשפה פשוטה יותר, קבוצות מקובצות, הנן תת אוספים הקיימים ברשת ומקושרים ביניהם בקשרים מרובים. בעוד הקישורים של כל אחד מהשותפים ליתר הרשת הנם מועטים ואקראיים, הרי שבינם לבין עצמם, כולם מקושרים כמעט לכולם.

מדובר בתופעה טבעית שאנו מכירים אותה מהחברה בה אנו חיים. כבני אדם, אנו מנסים לייצר אינטימיות ומתנועעים כל אחד במספר מעגלים (צבירים): מעגל עבודה, מעגל חברים, מעגל משפחה. כל אחד במשפחה, מכיר כמעט את כל יתר חברי המשפחה; גם בעבודה, רוב הנוכחים מכירים את רוב העובדים במעגל הקרוב. אלו צבירים. צבירים, כך מסתבר, אינם עוצרים ברשתות חברתיות אלא מאפיינים את רשת הנוירונים במוחנו, כמו גם מערכות אקולוגיות, מערכות WEB, מערכות כלכליות ועוד.

תפיסת הרשתות כצבירים,במודל שפורסם במאמר ב- 1998 ע"י וואטס וסטרוגאטס, עורר עניין רב בקרב מדענים. אחת הסיבות לכך היא תכונה מעניינת לגבי אופי התנהלות רשתות אלו:

למרות שיש לנו קשרים הדוקים עם חברי הצבירים בהם אנו נמצאים, ישנה חשיבות, לעיתים גבוהה יותר, לקשרים החלשים שלנו, אל מחוץ לצביר. מחקר שנערך בארה"ב לימד, שבעולם של חיפוש עבודה, אנו נעזרים יותר בחברים הרחוקים (הקשרים החלשים), מאשר בחברים הקרובים (הקשרים החזקים שבצביר). מדוע? כי מה שחברינו הקרובים יודעים על הזדמנויות עבודה, כנראה שגם אנו יודעים. דווקא הקשרים החלשים הם שפותחים בפנינו עולם חדש ונותנים לנו כוח שאין לנו מתוך הצביר שלנו. הקשרים החלשים (הנראים גשרים) הם שהופכים את עולמנו לעולם "קטן" המאפשר הגעתנו מהצומת ברשת בה אנו נמצאים, לחלקים שלכאורה מרוחקים מאיתנו. במספר קשרים חלשים לא גדול  מתכנסות רשתות גדולות ומאפשרות הגעה מהירה כמעט מכל צומת לכל צומת. תכונה זו מפתיעה משהו, אך היא חשובה, שכן היא מאפשרת את המשך הביטחון בהתנהלות בצבירים ללא חשש שמא הדבר יגרום לניתוק מחלקים אחרים של הרשת.

להלן שרטוט לדוגמא של עולם מבוסס צבירים (clusters):

מפרק לפרק אנו מגלים שעולם הרשתות אינו אקראי כפי שחשבנו. הוא מורכב יותר, וניתן ללמוד מאופן מבנהו על תכונותיו. עולם הרשתות האקראיות הנו נכון מהסתכלות ממרחק; הסתכלות קרובה יותר על מבנהו הפנימי לימדה כי הרשת אינה באמת אקראית אלא בנויה צבירים צבירים. הסתכלות מעמיקה לתוך צבירים אלו מלמדת אותנו, שבניגוד למה שיתכן והיינו מצפים, הצבירים כוללים בתוכם צמתים שונים. בעוד רוב הצמתים, החברים בצביר שברשת, דומים זה לזה ברמת הקישורים הפנימיים והחיצוניים שלהם, הרי שישנן מעט מאד צמתים ברשת, שניתן לכנותם "אולטרא-פופולאריים". צמתים אלו נראה ששולטים ברשת כולה. ב- WEB יתכן ומדובר ב- Amazon ו- Google; ברשת של אנשים, מדובר באותם אלו שמכירים את כולם וכולם מכירים אותם; וכך ניתן להמשיך רשת אחר רשת ולמצוא דוגמא למחברים, הלא הם הצמתים הפופולאריים מאד.

המחברים הללו מכונים "רכזות"[1]. הרכזות הנן לכאורה דבר שאסור שיתקיים, הן על פי המודל המקורי של ארדש ורניי (רשתות אקראיות) והן ע"י המודל של וואטס וסטרגוגאטס (רשתות של צבירים). אולם, הן חיות ובועטות: רכזות בודדות הן הדומיננטיות בקשריהן לא רק ב- WEB, בחברה או אפילו בהוליווד (שחקנים שכולם שיחקו איתם בסרט), אלא גם ברשתות שונות לחלוטין: ישנן רכזות בתא, ברשת המולקולות המחוברות באמצעות תגובות כימיות; ישנם מספר נמוך של טלפונים שאחראים לאחוז גבוה של שיחות נכנסות ויוצאות ועוד ועוד, כמעט בכל רשת שנבחן מקרוב.

למעשה ניתן לומר שמתקיים כאן חוק 20:80 של פרטו לגבי התפלגות הקישורים: 80% מהקישורים שייכים ל- 20% של הצמתים ברשת (לרכזות). במתמטיקה תכונה זו מקבלת ביטוי בחוק שנקרא חוק חזקה. במקום עקומת הפעמון (שתוארה לעיל כדי לתאר התפלגויות הקישורים לצמתים השונים), ישנה בעצם עקומה אחרת, עקומת התפלגות חזקתית. הרשת עצמה, אם נשרטטה מזכירה יותר מפת נמלי תעופה בארה"ב: ישנם 5 נמלי תעופה מרכזיים שכמעט כל מי שסביבן מגיע אליהן והן גם מחוברות בינן לבין עצמן. רשתות שכאלו נקראות רשתות חסרות סקאלה.

להלן (מימין) שרטוט של רשת חסרת סקאלה ושרטוט התפלגות חזקתית (משמאל):

לכאורה, לא ברור מה מיוחד כל כך ברכזות. אולם, ישנה משמעות ייחודית ועמוקה לחוקי החזקה, כזו המעבירה את עולם האי סדר בטבע, לעולם של סדר (נוזל למוצק, סדר במגנט ועוד). המצב, נכון לשלב זה, הוא שאנו יודעים להבחין ברכזות אך לא ברורים המנגנונים הגורמים להם להתהוות. לא ברור מדוע הן מופיעות, והאם הדבר מרמז על כך שאנחנו נמצאים בתהליך קבוע של מעבר מאי סדר לסדר (חשבו למשל על עולם ה- WEB). המשך עולם הרכזות הנו בעל מספר תכונות ייחודיות של קרב בין צמתים, יציבות גבוהה וסיכון אי יציבות בו זמנית, ועל כך בהמשך הספר.

[1] זהו התרגום כאן בספר. באקדמיה בישראל נהוג לכנותם "רכזים".

לא כל העולם הנו של רשתות אקראיות. ישנן מספר קטן של רשתות בהן הטופולוגיה עליה דיברנו (רשת חסרת סקאלה) אינה מתקיימת. ישנן רשתות שבהן יש צומת אחת המשתלטת, בשלב זה או אחר, על הרשת כולה והופכת לרכזת יחידה: כולם מחוברים אליה. כולנו מכירים מעולם התוכנה את Microsoft שהצליחה להפוך לכזו. בעולם המחקר מייחסים זאת לחותמת העיבוי של בוז-איינשטיין (שלא נפרט עליה כאן בסיכום).  תופעה זו הורגת את התחרותיות הקיימת המאפיינת את הרשתות הרגילות (אקראיות וחסרות סקאלה). היא נולדת בדרך כלל מרשת חסרת סקאלה כאשר אחד הרכזים הצליח להפוך לדומיננטי עד כדי כך שכל הקישורים החדשים מגיעים אליו.

ניתן לתאר את הרשת, המכונה "כוכב" או "המנצח לוקח הכל", באמצעות השרטוט הבא:

רבים מאיתנו מכירים את חוק C6. על פי חוק זה ניתן לקשר כל זוג אנשים על פני כדור הארץ, באמצעות עד ששה[1] מתווכים (מכרים) בממוצע. תופעה זו, מדהימה ביותר בעולם של ששה מיליארד איש. היא מתבססת במקורה על סיפור של קרניתי (מתמטיקאי) בשם "שרשראות" מתחילת המאה ה- 20 ועל מספר מחקרים שנערכו בהמשך מאה זו, אך קיבלה את פרסומה דווקא במחזה הנקרא בשם זה משנת 1991. מדובר בתופעה מרתקת:ן למרות ריבוי הצמתים, מתברר שהאנושות הנה רשת צפופה מאד.

מחקר שנערך ע"י מחבר הספר ושותפיו למחקר, לימד שניתן לצפות שמספר הקישורים הנדרשים ב- WEB (על סמך הערכה בסוף 1998 של כ- 800 מליון צמתים) הנה של 18.59 דרגות הפרדה. כלומר, כל מסמך נמצא במרחק ממוצע של 19 לחיצות מכל מסמך אחר!!!

בהסתכלות לאחור, והבנת עולם הרשתות ומבנן, שאינו מדבר עוד על רשתות אקראיות בלבד, אלא על צבירים, ויותר מכך, על רכזות, ברור לנו למה תכונה שכזו יכולה להתהוות. ועם זאת, התופעה היא מרתקת ויוצרת ציפיות גבוהות של קישוריות. מה שמאכזב הוא שקשה לנו מאד למצוא את אותו מסלול מקוצר המביא אותנו ליעדינו. ולכן, למרות שהרשת צפופה ביותר, יכולתנו לשוטט בה ולא למצוא את מבוקשנו, גדול עוד יותר מסיכויינו להגיע לחוף מבטחים. קיימים כל כך הרבה מסלולים ארוכים ואין לנו עדיין אלגוריתם שיבטיח לנו שאנו צועדים קדימה, מתקרבים ולא מתרחקים מהיעד שהצבנו

[1] המספר המדויק הנו 5.5 ו- 6 הנו עיגול מקורב.

עולם של רשתות חסרות סקאלה נותן לנו הרגשה של יציבות. פגיעה אקראית בצומת זו או אחרת, סיכוייה נמוכים לפגום בקישוריות הרשת[1]. גם פגיעה ברכזת זו או אחרת, הסיכוי שתפיל את הרשת ע"י פגיעה בקישוריותה, נמוכים מאד. למערכות, בוודאי טבעיות, יכולת שרידות גבוהה , ואף על פי שכשלים פנימיים יכולים להשפיע על התנהגותן, הן מצליחות בדרך כלל למלא את ייעודן, גם אם ישנם שיעורי שגיאה גבוהים במיוחד. החוסן הבלתי צפוי נגד תקלות נובע מכך שרשתות חסרות סקאלה מציגות תכונה שאינה קיימת ברשתות אקראיות.

אולם, לצערנו בכל זאת, רשתות חסרות סקאלה נופלות. ב- 1996 נפלה כל רשת החשמל מרכס הרי הרוקי ועד האוקיינוס השקט; מערכות הגוף מתמוטטות עקב פגיעה בחלבונים מסוימים ועוד.

חשוב לנו להבין כמה זמן ייקח לרשת להתפרק ברגע שנסלק צמתים ממנה. ברור לנו, שככל שנסיר יותר צמתים נגרום לבידוד של יותר צבירים, אך עשרות שנות מחקר לימדו שפירוק הרשת אינו תהליך הדרגתי. אם מספרם של הצמתים שהוסרו מגיע לנקודה קריטית, המערכת מתפרקת בבת אחת לאיים קטנים שאינם מחוברים זה לזה; אנו חווים קריסת מערכות. קיים סף כשל קריטי שמתחתיו המערכת אינה נפגעת יחסית, ומעליו- הרשת פשוט מתפרקת.

נפילה אקראית, אם כן, היא אירוע נדיר, אולם דווקא אותה תכונה של רכזות, מביאה אותנו למצב שבו הרשתות מאד פגיעות למתקפות. הבנת הרשת, ופגיעה במספר רכזות, מפילה באופן כמעט מיידי את הרשת כולה. עובדה זו היוותה את הבסיס למתקפת ה- 11 לספטמבר, ועובדה זו עומדת בבסיסה של כל רשת טרור מודרנית: פגיעה ברכזות החברתיות, הפוליטיות, או התשתיתיות. אין לנו כמעט יכולה לעמוד בפני מתקפה שכזו. מייד נוצר אשד כשלים והרשת כולה מתפוררת לנגד עינינו. לצערנו הדבר נכון גם במערכות הגוף, ברשת החשמל וכמעט בכל רשת חשובה אחרת. היציבות הטופולוגית אינה מעניקה לנו חוסן מפני התקפות; להיפך.

[1] היכולת להגיע מכל צומת לכל צומת דרך צמתי ביניים מקושרים.

המפתח להתפתחותן של רשתות חסרות סקאלה (ולא רשתות אקראיות) נמצא בהסתכלות מקרוב על דרך הצמיחה וההתפשטות של הרשתות. רשתות אינן דבר סטטי. נכון, שבכל רגע נתון בו אנו מסתכלים עליהן, נדמה לנו שמדובר בעולם סטטי לחלוטין, אך רובן של הרשתות חסרות הסקאלה הנן בצמיחה והתפשטות מתמידים.

מודל ההתפתחות, כפי שפורסם ע"י ברבאשי ושותפיו הנו פשוט למדי, ומוגדר ע"י שני כללים:

א. צמיחה: בכל תקופת זמן נתונה אנו מוסיפים צומת חדש לרשת. צעד זה מדגיש את העובדה שרשתות נוצרות על ידי תוספת של צמתים בזה אחר זה.

ב. התקשרות מועדפת: אנו מניחים שכל צומת חדש מתחבר לצמתים הקיימים באמצעות שני קישורים. ההסתברות שהוא יבחר בצומת מסוים פרופורציונאלית למספר הקישורים שיש כבר לצומת הנבחרת. כלומר, אם יש מולו שני צמתים שונים, האחד בעל n קישורים ואילו השני בעל 3n קישורים, ישנם פי שלוש סיכויים שהוא יתקשר לצומת השנייה. תופעה זו נקראת "העשירים מתעשרים עוד יותר", והיא מסבירה גם למה לותיקים יש יתרון, למה עקרונות ה-WEB2 המדברים על הראשון הזוכה בקופה מתאמתים, ועוד.

צירוף שני חוקים אלו בהחלט מסביר את התפתחותן של רשתות חסרות סקאלה. הבנת מוטיב ההתפתחות יצר בעקבותיו תיאוריה עשירה ועקבית על צמיחה והתפתחות רשתות, כולה פרי העשור האחרון. חשיבותה של ההבנה הזו נובעת מכך שהתיאוריה מאפשרת לחזות במדויק את מעריכי הכיול ואת הדינאמיקה של הרשתות, ולהתקרב עוד שלב להבנה של אדריכלות המורכבות של מבנה הרשת.

פרמטר נוסף שיש לקחת בחשבון, הוא שקובע בסופו של דבר אם הרשת נשארת אקראית, מתפתחת לחסרת סקאלה או אפילו מסיימת עם מנצח יחיד: פרמטר ההתאמה.

התפלגות ההתאמה מלמדת עד כמה הצמתים דומים זה לזה. ככל שיהיו דומים יותר אחד לשני, ימשכו במידה אחידה את הצמתים החדשים להתקשר אליהם, ההתפלגות תשאף לפעמון והרשת תהיה אקראית.

ככל שיהיה שוני בהתפלגויות ההתאמה (שחקן מוצלח יותר, חברה מקצועית יותר, חלבון חשוב יותר), כך יש סיכוי רב יותר ליצירתה של הרשת חסרת הסקאלה עם התפלגות החזקה. במקרים קיצוניים, בו "בחור חדש בא לשכונה" עם רמת התאמה גבוהה מאד ביחס לאחרים, כך יש סיכוי שנגיע לרשת "המנצח לוקח הכל".

רכזות אינן מהוות גורם המקשר בין צומת לצומת. רכזות הופכות בעצמן למה שמכונה בעולם השיווק "מובילי דעת קהל". רכזות, גם אם אין חדשניות או ממציאות, חשופים על פי רוב לחידושים לפני רובם המכריע של יתר הצמתים. רכזות מקושרות לצמתים רבים מאד, ולכן החידושים מגיעות אליהן לפני שמגיעות לכל צומת אקראית אחרת. אימוץ של מוצר או דעה על ידי רכזת, שיח של רכזת על תופעה או רעיון, הם גורמים משמעותיים ביותר להצלחת הפצתה ברשת כולה.

בשנים האחרונות מבוצעים מחקרים רבים בתחום תוך הסתכלות מקרוב על רשתות חברתיות ורשתות מקצועיות. סוציולוגים ומומחי שיווק מודעים זה זמן רב לתופעה, אך תמיד היחס אליה היה כחריג וייחודי. רק כעת, ברור מדוע קיומם עקבי כל כך, ורמת השפעתן גבוהה כל כך.

בה במידה שאנו מדברים על הפצה חיובית, יש להבין כי בצידה קיימת הפצה חיובית פחות. במודלים של וירוסים (בין אם של מחלות כאיידס, ובין אם של ווירוסי מחשב) נהגו לדבר שנים על מודל הסף: מודל שרק אם עוצמת הווירוס גבוהה מסף מסוים, הווירוס ימשיך להתפשט. הדבר נכון ברשת אקראית. אולם, אין זה המצב שאנו חווים ברשת חסרת סקאלה. תפקידם של הרכזות הופך להיות קריטי. ברשתות חסרות סקאלה הוירוסים ממשיכים להתפשט למרות שהווירוס אינו עובר סף. היות ורכזות קשורות למספר רב של צמתים, סיכוייהם להידבק אינם אקראיים, אלא גבוהים ביותר. הדבקה של רכזות, מדביקה למעשה את כל הרשת. מודל הסף אינו מתקיים והוירוסים ממשיכים להתפשט, גם אם רמתם נמוכה מרמת הסף המזערי.

הבנה זו מביאה למדיניות חדשה, גם אם אינה סוציולוגית: הפניית משאבים לטיפול ברכזות, במקום טיפול שוויוני אחיד. לא תמיד קל לנו לאמץ גישה כזו, או להבינה כאשר אחרים נוקטים בה, אך יעילותה ברורה ברגע שמודל ההדבקה וההפצה ברור לנו.

בפרק זה אנו חוטאים מעט למקור. הספר דן בהרחבה ביישומים מיישומים שונים, וקצרה היריעה מלפרטם, כולם או מקצתם. כדי לשתף את הקוראים במגוון הרב של רשתות חסרות הסקאלה נציין כאן חלק מהעולמות המוזכרים בספר, חלקם הוזכרו לעיל, בדוגמאות בפרקים הקודמים, וחלקם לא. פירוט נוסף על דרך התנהגותם והשפעת הרשת חסרת הסקאלה על שאנו מכירים ביומיום- בספר עצמו.

רשתות חסרות סקאלה:

- רשת האינטרנט (רשת המחשבים המחוברים זה לזה דרך האינטרנט)

- רשת החשמל

- רשת נמלי התעופה

- רשת ה- WEB (הדפים והמסמכים המקושרים זה לזה מעל גבי האינטרנט)

- רשת התא

- מפת חילוף החומרים

- תאי העצב במוחנו

- הרשת הכלכלית של חברות

- רשת הדירקטורים בחברות

- רשת המוסדות הכספיים

                       ועוד ועוד ועוד.

אקדים ואומר, שפרק זה אינו נכלל בספר, אלא כולל תובנות שלי, ככותבת המאמר, על הנכתב, בהקשר לעולמנו אנו, עולם ניהול הידע.

את עולם ניהול הידע ניתן לחלק בהכללה גסה לשני תתי עולמות:

ניהול בעלי הידע וניהול פריטי הידע.

בעלי הידע

בעלי הידע הנן חלק מקהילות, חלק מרשתות חברתיות. ברבאשי גורס שאכן הקהילות נוהגות כרשתות חסרות סקאלה: במרכזן יש מספר אנשים, המקושרים משמעותית ליותר אנשים מכל אחד אחר. פעילות מול אלו, על פי מה שנבחן, יוצרת אפקט התפשטות. פעילות שכנוע לשימוש ושיווק אמורה להיעשות מול אלו. מי הקבוצה הזו? האם אלו מומחי התוכן? יתכן, אך לא בהכרח. בעלי הידע, בקיאים בפרטים, אך לאו דווקא תמיד בעלי הכישורים החברתיים, להיות מקושרים לרבים אחרים. אמנם אנו מזהים שבעלי התבונה העמוקה, בעלי הידע הרב, הנם בעלי קשרים רבים (ראו ספרם של ליאונרד וסוואפ- Deep Smarts[1]) אולם לא כל מומחי התוכן הנם בעלי התבונה העמוקה. אנו מזהים את בעלי הידע המקושרים כצמתי ידע (ראו מונח "צומת ידע" בפורטל KMROM[2]). צמתי הידע, באופן לא מפתיע ביותר- הם הרכזות עליהם מדבר ברבאשי.

על פי המודל של ברבאשי יש לכך משמעויות רבות מעבר לאלו שייחסנו לאנשים אלו עד כה:

- ניתן לרכז מולם כמעט את כל מאמצי השיווק להטמעה;

- ניתן לבנות באמצעותם את מפות המומחים;

- מפות המומחים הנם כלי הרבה יותר אפקטיבי ומרכזי בפתרונות ניהול הידע ממה שסברנו.

פריטי הידע

פריטי הידע הנם אותם פריטים אותם אנו מנהלים באמצעות כלי השיתוף והשימור: האתרים, הקהילות, מאגרי התובנות ועוד. ישנן מספר שאלות שמיד עולות בהקשר לעולם זה:

האם פריטי הידע הנם רשת?

במידה וכן, מה מבנה הרשת? מהם הצמתים ומהם הקישורים בין פריטי הידע השונים?

האם זו רשת אקראית, או רשת חסרת סקאלה (רשת של רכזות)?

על פי ניתוחי המחקרים את עולם הרשתות החברתיות והמקצועיות מדובר ברשתות חסרות סקאלה. היות וכך, יתכן שעם עבודה נכונה, עבודת ניהול הידע תופשט: מספיק יהיה לזהות לכל תחום שבו אנו מבקשים לנהל את פריטי הידע, מהם פריטי ה"רכזות". ניהול של פריטי "רכזות", ייתן לנו, על פי חוק פרטו (20:80) תשואה נהדרת, שכן ברוב המקרים אין אנו מבקשים לנהל את כל הידע, אלא רק את הכדאי. כיוון פעילות שכזו, אנו מזהים בדרכי הפעולה בספרם של קוליסון ופרסל המתארים בספרם ללמוד לעוף[3], בפרק על נכסי הידע. אולם, אפילו שם, אין מדובר ב"רכזות". מדובר בגרעין הידע התמציתי איתו כדאי להתחיל.

חוששתני, שבשלב זה, אין בנמצא כדי להעיד על עולם הידע כעל רשת חסרת סקאלה של רכזות. כנראה והיא קיימת, אולם אנו עדיין מתקשים בזיהוי; יתכן ובעתיד נמצא נוסחא מתי מבנה קשרי הידע מתפתח למבנה חסר סקאלה. יתכן ורק הרשת אינה בשלב צמיחה מספק ויש רק לחכות מספר שנים. נחכה ונראה; ימים יגידו לאן פנינו מועדות.

[1] Deep Smarts, Harvard Business School, 2005

[2] www.kmrom.com

[3] Learning to fly, Capston Publishing, 2001, 2004